החלטה בתיק בר"ע 49977-11-11

1.         בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע מיום 7.11.11 (השופטת יהודית הופמן-גלטנר; ס"ע 34380-12-10), בה נדחתה בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה.

2.         הרקע לבקשה:

2.1 .     המבקש עבד אצל המשיבה מחודש נובמבר 2002.  בתקופת עבודתו בוטח בחברת ביטוח בתוכנית "ביטוח מנהלים", לרבות ביטוח בגין אובדן כושר עבודה. ביום 22.1.2003 נפגע המבקש בתאונת דרכים, וכתוצאה מהתאונה איבד לחלוטין את כושר עבודתו. 

2.2      המבקש הגיש לבית הדין האזורי תביעה כנגד המשיבה לתשלום פיצוי בגין נזק שנגרם לו כתוצאה מכך ששכרו המדווח לחברת הביטוח לצורך הפרשות לתגמולים היה נמוך משכרו בפועל, ולפיצויי הלנת שכר בגין התשלומים שלא הועברו לחברת הביטוח. לטענת המבקש, לנוכח העובדה שהשכר החודשי שדווח לחברת הביטוח היה נמוך מהשכר אותו השתכר בפועל, התגמול החודשי שמשולם לו כפיצוי על אובדן כושר עבודה נמוך מהתגמול החודשי שהיה משולם לו אילו דיווחה המשיבה על מלוא שכרו. לכתב התביעה צירף המבקש חוות דעת אקטוארית ובה פירוט ההפסד המצטבר שנגרם לו. 

2.3      המשיבה הגישה כתב הגנה, בו נטען, בין היתר, כי הביטוח הפנסיוני בו בוטח המבקש הינו מיטיב לעומת הביטוח הפנסיוני על פי הוראות ההסכם הקיבוצי שחל על הצדדים.

2.4      ביום 8.3.11 התקיים דיון מקדמי, ולאחר מכן הוגשו תצהירי עדות ראשית והתיק נקבע לדיון הוכחות. סמוך למועד דיון ההוכחות הגיש המבקש בקשה לתיקון כתב התביעה, בה טען כי העובדה שהמשיבה ביטחה אותו בביטוח מנהלים בלבד ולא בקרן פנסיה על פי הוראות ההסכם הקיבוצי המחייב גרמה לפגיעה בקצבתו החודשית "בשנות הפנסיה". בבקשה ציין המבקש כי ככל שיותר לו תיקון כתב התביעה, תצורף חוות דעת אקטוארית.

2.5      ביום 10.10.11 התקיים דיון בבקשה. המשיבה התנגדה לבקשה לתיקון כתב התביעה וטענה כי הבקשה הוגשה בשיהוי, לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית בתיק; התיקון המבוקש מהווה הרחבת חזית ועומד בניגוד לאמור בכתב התביעה המקורי, לפיו המבקש בוטח בביטוח מנהלים כמתחייב מהדין; חלה התיישנות על התיקון המבוקש, שכן חלפו למעלה מ-7 שנים מאז שהסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים; התיקון המבוקש מבוסס על הנחות שגויות ויכביד על הצדדים, שכן הוא מחייב עריכת חוות דעת אקטואריות חדשות.

2.6      בהחלטה מיום 7.11.11 דחה בית הדין האזורי את בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה. בית הדין האזורי סקר את הפסיקה בנוגע לתיקון כתבי טענות, וציין כי פסיקת בתי המשפט לעניין תיקון כתבי טענות, היא גישה ליברלית, ובבתי הדין לעבודה גישה זו ליברלית עוד יותר, לאור  השוני בנוסח התקנות המתייחסות לתיקון כתב תביעה ב תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לעומת תקנה 41 ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991; עם זאת נקבע, כי אין להיעתר לבקשה לתיקון כתב תביעה כדבר שבשגרה ויש להתייחס לכל בקשה בהתאם לנסיבותיה; כאשר תיקון כתב התביעה משנה את יסוד התביעה ומחליף את העילה המקורית בעילה אחרת לגמרי, אשר מעלה מחלוקת חדשה השונה בתכלית מזו שהתעוררה בתביעה המקורית, אזי בית המשפט יסרב לבקשה לתיקון. בית הדין האזורי קבע כי במקרה הנדון יש לדחות את הבקשה לתיקון כתב תביעה מכמה טעמים. ראשית,  עיון בכתב התביעה המתוקן מלמד כי הוא משנה את יסודות התביעה; שנית, עילת התביעה החדשה עומדת בניגוד לאמור בכתב התביעה המקורי, כאשר בכתב התביעה המקורי המבקש לא טען כי נפל פגם בהחלטת המשיבה לבטחו בביטוח מנהלים ולא בקרן פנסיה. בהקשר זה ציין בית הדין כי על פי הפסיקה גם במקרים בהם ביטוח מנהלים אינו בא במקום ביטוח פנסיוני שמקורו בחובה המוטלת על פי הסכם קיבוצי או צו הרחבה, אין המשמעות כי עובד זכאי לשניהם והוא יהיה חייב להשיב את כספי ביטוח המנהלים שעמדו לזכותו. בסוגיה זו, מציין בית הדין, לא נטענה על ידי המבקש כל טענה; שלישית, אין להתעלם מטענת ההתיישנות שהעלתה המשיבה בדיון, בשים לב למועד בו נותקו יחסי עובד מעביד ולמועד בו הוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה.

החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפני.

3.         בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי שגה בית הדין האזורי בהחלטתו כי מדובר בעילת תביעה חדשה, שכן בכתב התביעה המקורי ובחוות הדעת האקטוארית שצורפה לה טען המבקש כי נגרמו לו הפסדים בשנות הפנסיה; הטענות כרוכות זו בזו ובקשת המבקש לתיקון כתב התביעה נובעת למעשה מטענת המשיבה בכתב ההגנה ובתצהיריה; לא התיישנה תביעתו ואף לא בקשתו לתיקון כתב תביעה; טענת התיישנות צריכה להיטען בכתב ההגנה ולהידון במסגרת ההליך העיקרי, ולא להיות מוכרעת בבקשה לתיקון כתב תביעה; על פי ההלכה הפסוקה על בתי המשפט ובתי הדין לעבודה לנקוט בגישה ליברלית בהידרשם לבקשה לתיקון כתב תביעה;  תיקון כתב התביעה נחוץ ודרוש לבירור סוגיית הנזק בשלמותה; טרם החלה שמיעת הראיות בתיק ולפיכך יש להתיר את התיקון המבוקש.

4.         לאחר בחינת טענות המבקש וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבה. ההחלטה מושא הבקשה היא החלטה הנוגעת לאופן ניהול הדיון. הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות ביניים בעלות אופי דיוני אותן מקבלת הערכאה הדיונית [ דב"ע נד/ 3-139  עאיק ואח'-חלבי, לא פורסם, ניתן ביום 11.7.94]. לא מצאתי כי במקרה הנדון מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל, וכי יש בהחלטת בית הדין האזורי טעות משפטית או אחרת המצדיקה מתן רשות ערעור בשלב זה.

5.         לגופו של עניין, צדק בית הדין האזורי בקובעו כי אין להתיר את תיקון כתב התביעה בשל התיישנות עילת התביעה. עילת התביעה בכתב התביעה המתוקן היא עילת תביעה חדשה, שכן עילת התביעה בכתב התביעה המקורי לא סבה על סוג הביטוח הפנסיוני - ביטוח מנהלים או קרן הפנסיה - אלא על שיעור התשלומים לביטוח הפנסיוני; לנוכח העובדה שמדובר בעילת תביעה חדשה שלא נכללה בכתב התביעה המקורי, ולא בתיקון או בכימות של עילת תביעה שנכללה בכתב התביעה המקורי, המועד הקובע לבחינת השאלה אם עילת התביעה התיישנה הוא מועד הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה ולא מועד הגשת כתב התביעה המקורי;  בהתאם לפסיקה, אין להתיר לתובע לתקן את כתב התביעה על ידי הוספת עילת תביעה חדשה שהתיישנה בעת הגשת הבקשה לתיקון כתב תביעה,  שכן יש בכך כדי להקנות לתובע יתרון דיוני בלתי נאות [דב"ע שנ /83 - 3 עזרא בן יהודה נ' קו אופ תל אביב דן השרון, מיום 30.10.90; דב"ע (ארצי) שנ/90 - 3 שופרסל בע"מ - פאני קייטנברג, פד"ע כב 22 (1990)]; המבקש סיים את עבודתו בשנת 2003, ובקשתו לתיקון כתב התביעה הוגשה ביום 2.10.11, כשמונה שנים לאחר סיום עבודתו; לפיכך, לא יכול להיות ספק כי תביעתו בעניין סוג הביטוח הפנסיוני בתקופת עבודתו התיישנה. 

6.         סוף דבר- הבקשה נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה לבקשה אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  י' כסלו תשע"ב, 06 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: